עולמו הסודי של אלכס

מחשבות והגיגים פרי עטו של מישהו שחושב כמוכם

בין סטס לסילביו – שערוריות בפרובינציית ישראל

leave a comment »

פרשת שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, שהרעידה את אמות הסיפים של מדינתנו הקטנטונת השבוע, הזכירה לי בפעם המי יודע כמה, עד כמה אנחנו פרובינציאלים. תושבי מדינת ישראל נושאים את מבטם בערגה לעבר מדינות מתוקנות יותר (ופחות), וחומדים לעצמם פוליטיקאים שיסתבכו בפרשיות כאלה ואחרות, כשהעדיפות ניתנת לשערוריות מין. הרי אם סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה לשעבר, יכול לארח במעונו מגוון בנות-עשרה למסיבות "בונגה-בונגה" הידועות לשמצה, ואם אליוט ספיצר, מושל מדינת ניו יורק לשעבר, ניצל את מעמדו הרם על מנת לבחון את טיב נערות הליווי במדינתו, ואם הסקסופוניסט החובב – ביל קלינטון – מצא שימוש מקורי מאוד לסיגר, בעודו נושא את התואר המחייב "מנהיג העולם החופשי", אז למה לא אצלנו?

הרי אם נשים לרגע את הקלפים על השולחן, מדינת ישראל מחזיקה בידיה בכל נתוני הפתיחה על מנת להוות כר פורה לשערוריות מין של פוליטיקאים – פוליטיקאים חסרי בושה? יש. אווירה סליזית ים-תיכונית? יש. מספרי טלפון של עיתונאים בחיוג מהיר אצל נבחרי הציבור (ולהיפך)? יש. בקיצור, אם סילביו יכול, אז למה לא סטס?

מכאן ניתן להסיק כי המקור למחסור בפרשיות מזן כזה, הינו בפוליטיקאים עצמם. אין להם בעיה להיתפס כשהם מעבירים מעטפות מנופחות בכסף (זר, יש להניח), אין להם בעיה להדליף מידע לתקשורת מישיבות ממשלה בהן המילים "סודי ביותר" הן קצת יותר מסיסמא צבאית שחוקה, אין להם בעיה למכור את הערכים, האג'נדות, וה-"אני מאמין" שלהם לכל המרבה במחיר, אבל להיתפס עם המכנסיים למטה? עד כאן. לא בבית נבחרינו. היו ניסיונות מצד נציגינו להתגמש קצת, ולהכניס את ישראל למועדון מכובד לא פחות מה-OECD, כשהבולט מביניהם הינו "פרשת הקלטת הלוהטת" (שימו לב עד כמה השם נדוש) של ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. אך ניסיונות אלה גוועו בקול ענות חלושה (אני בכוונה לא מזכיר את הרשעתו של משה קצב, כי אונס זה אונס, וכצל'ה בביריות ואזיקים זה כצל'ה בביריות ואזיקים).

ואז הגיע סטס, והארץ רעשה וגעשה. במבט ראשון נראה כי לא חסר בסיפור הזה מאומה. הכל בהתאם לספר החוקים (של שערוריות המין של פוליטיקאים), פרט לכך שה-"סמים" מתוך "סקס, סמים ורוקנרול" המיתולוגי, הוחלפו באלכוהול, והרבה ממנו.  אבל כשמתעמקים קצת בסיפור, מגלים כי כוס המים בה התרחשה הסערה, קטנה מאוד, ובכלל מדובר במים בטעמים, וגם הסערה היא לא בדיוק סערה (בכל זאת, ספטמבר). הרי בינינו, מה הוא כבר עשה? השתייה שלו, אם כבר, הזיקה הרבה יותר לציבור דוברי הרוסית בישראל בכך שהיא חיזקה את הסטריאוטיפ של "הרוסי השיכור". ביקוריו במועדוני חשפנות, גם אם התבצעו חדשות לבקרים, אינם מנוגדים לחוק בפעם האחרונה שבדקתי. נפשם הרכה של מאבטחיו שהושחתה עקב ביקוריו החוזרים ונשנים בצד האפל והלא נכון של חיי הלילה התל אביביים? נו באמת. מעניין שהזובור שהם עברו ביחידה הקרבית אליה הם השתייכו בעבר השאירה את נפשם לא מצולקת, בעוד חשפנית עם איפור מוגזם גרמה להם לרעוד מבכי בפינה ולקרוא לאמא (אני לא הייתי מגזים, אם הם לא היו מגזימים בתחקיר של עמית סגל בחדשות ערוץ 2).

למרות כל האמור לעיל, איך שלא מסובבים את זה, אם הדברים אכן התרחשו במציאות, זוהי התנהגות שאיננה הולמת שר (או כל נבחר ציבור אחר) במדינת ישראל. שר התיירות צריך לעשות עם עצמו חושבים (זמן טוב עכשיו. ימים נוראים וכו'). הממונים עליו (יו"ר מפלגתו וראש הממשלה) צריכים גם הם לעשות חושבים, ולהחליט האם הם רוצים שאדם כזה יעמוד בראש משרד מייצג וחשוב כל כך.

אבל בישראל כמו בישראל, צריך לקחת את הפרשייה הנ"ל בפרופורציות הראויות לה. כמו שליהי גרינר היא לא קים קרדשיאן, טוטו תמוז הוא לא מריו באלוטלי, אבי נשר הוא לא מרטין סקורסזה, ובאופן כללי – פרט לבר רפאלי, כמה הייטקיסטים וכמה מדענים, אין לנו יותר מדי במי להתגאות, כך גם סטס מיסז'ניקוב הוא לא סילביו ברלוסקוני. ובמילים אחרות – איפה אנחנו, ואיפה ה-"בונגה בונגה"?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: