עולמו הסודי של אלכס

מחשבות והגיגים פרי עטו של מישהו שחושב כמוכם

Posts Tagged ‘הליכוד-ביתנו

על הקשר של נפתלי בנט עם אחיו החילונים

leave a comment »

שלט בחירות של הבית היהודי על חומות הקריה בתל אביב

שלט בחירות של הבית היהודי על חומות הקריה בתל אביב

בדיקה אשר בוצעה על ידי פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן ושתוצאותיה פורסמו היום, נתנה את הגושפנקה הסופית לדעה שעד כה נזרקה לחלל האוויר רק באופן ספקולטיבי – הכפלת כוחה האלקטורלי של הבית היהודי במערכת הבחירות האחרונה הושג בזכות קולות שהגיעו לאו דווקא מהציונות הדתית, אלא ממצביעים חילונים. בכך הפכה ההשערה, הדי מבוססת יש לומר, לעובדה בעלת תיקוף אמפירי, בזכות נתונים מספריים אשר נאספו ממאה קלפיות שמוקמו בריכוזי אוכלוסייה חילוניים. כך למשל, בקלפיות אשר נמנות באופן מסורתי עם מעוזי השמאל (בעיקר בקיבוצים) נרשמה עלייה של כ-130% בהצבעה עבור מפלגתו של נפתלי בנט מהבחירות הקודמות ב-2009. בקלפיות בהן היה רוב מוחלט לאוכלוסייה דוברת רוסית נרשמה עלייה אף יותר דרמטית, של כ-250%. הנתון המפתיע ביותר מתייחס דווקא לאחוזי ההצבעה עבור המפלגה ביישובי הציונות הדתית, בהם נרשמה ירידה של 10%. השאלה הנשאלת היא מה גרם לעלייה הדרמטית במספר המצביעים למפלגה? האם הקמפיין במסגרתו בנט הצטייר כ-"אח" האולטימטיבי היה כה מוצלח? האם שילובה של איילת שקד ברשימה וטשטוש הגורמים הקיצוניים בה הוא שגרם לכך? או אולי בכלל נהירה המונית של מצביעי ימין חילונים מהליכוד לבית החדש? לפני שנגיע לתשובות, נחזור ברשותכם כמה צעדים אחורה.

כבר עם עלייתה המטאורית של הבית היהודי בסקרים טרם הבחירות, עד כדי הפיכתה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת אחרי הליכוד-ביתנו ומפלגת העבודה, נעשו ניסיונות מצד גורמים רבים, פורמליים ובלתי פורמליים, לבלום את ההצלחה הצפויה: מסטטוסים ויראליים בפייסבוק שקראו לא להצביע עבור המפלגה, דרך כתבת פרופיל ארוכה מאוד ב-"הארץ" אשר פורסמה בסוף השבוע לפני הבחירות וניסתה לצייר קווים לדמותו ה-"אמיתית" של בנט וכלה בתשדיר בחירות של הליכוד-ביתנו שניסה להעביר את הזרקורים למתמודדים ה-"פחות סימפטיים" ברשימת הבית היהודי, כגון הרב אלי בן דהן ואורית סטרוק.

סטיקר וירטואלי המדגיש את הקיצוניות של הבית היהודי

סטיקר וירטואלי המדגיש את הקיצוניות של הבית היהודי

לכל אחד מן הצדדים היה אינטרס משלו להצגתם של בנט וחבריו למפלגה באור שלילי. הן במקרה של המידע שעלה וצף ברשתות החברתיות והן במקרה של הפרסומים בתקשורת הממוסדת, מדובר היה בניסיון להניא את האלקטורט החילוני מבחירה במפלגה שעל פניו מנוגדת לכל מה שעומד בבסיס תפישת העולם החילונית. מבחינתה של הליכוד-ביתנו מדובר היה בניסיון לעצור זליגת קולות מאסיבית למפלגה היחידה שתאמה, פחות או יותר, את השקפת העולם האידיאולוגית אותה הציגה ומציגה הליכוד. בשני המקרים, כפי שכבר ציינתי, הטקטיקה התמקדה כמעט באופן בלעדי בהבלטת הגורמים הקיצוניים במפלגה והדגשת ניסיונותיו של בנט להסתירם מאחורי חיוכו הרחב. ניתן כמובן להגיד שטקטיקה זו עבדה באופן חלקי, מכיוון שמספר המנדטים הסופי בהם זכה הבית היהודי היה נמוך יותר מכפי שצפו לו מרבית הסקרים בשבוע-שבועיים האחרונים טרם הבחירות עצמן, אך אין ספק שכל אותם גורמים היו מאוכזבים הרבה יותר בליל ה-22 בינואר מאותם 12 מנדטים בהם זכתה המפלגה, מאשר בנט ואנשיו. לטעמי הטקטיקה הזאת נכשלה בעיקר משום שהמקטרגים התייחסו, גם אם רק באופן עקיף, לציבור בוחריו של הבית היהודי כמטומטם. דבר שהציבור לא אוהב בדרך כלל וגורם לו להתבצר ביתר שאת בעמדותיו. נכון, יש לא מעט אנשים אשר מעורבותם הפוליטית ועניינם בפוליטיקה באופן כללי נמוכים מאוד ולכן כל מידע, על אחת כמה וכמה בתקופת בחירות, אודות כל מפלגה שהיא, בייחוד כזאת שצפוי לה כוח פוליטי רב, הוא לא רק חשוב, אלא הכרחי. הבעיה נוצרת כאשר פרט לאותו פריט מידע, החוזר על עצמו באופן סימולטני מכל עבר, אין למי מהצדדים משהו חדש להציע. כך, בהנחה כי הסאבטקסט העולה ממידע זה הינו: "מה אתה מטומטם? איך אתה מאמין לקשקושי ה-"כולנו אחים" של בנט, בעוד אורית סטרוק מסתתרת לה בארון?", הטקטיקה שנועדה להצר את צעדיו של הבית היהודי בדרך לכיבוש הכנסת, הצליחה בצורה מועטה מאוד, אם בכלל. אבל זה רק צד אחד מני רבים של הסיפור.

שאול מופז, מתוך קמפיין הבחירות של קדימה

שאול מופז, מתוך קמפיין הבחירות של קדימה

בכוונה, או שלא, הפכו אט אט הבחירות בישראל לבחירות פרסונליות. הבן אדם הממוצע בבואו להצביע משלשל אמנם לקלפי פתק של רשימה זו או אחרת, אך בפועל הוא מצביע עבור ביבי, יאיר, שלי, ציפי או במקרה בו עסקינן – נפתלי. במנותק מהשאלה מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, גם הקמפיינים של המפלגות מתמקדים בהרבה מאוד מקרים ביושבי הראש שלהן ולא במתמודדים הממוקמים במקומות שונים ברשימה (כך למשל "ראש ממשלה חזק, ישראל חזקה" של הליכוד-ביתנו, "ביבי וליברמן אסון, ציפי לבני שלום" של התנועה או האוכל הקפוא ששלי יחימוביץ' שומרת ליום סגריר במקרר בביתה). יש מפלגות שאף לוקחות את האסטרטגיה הזו צעד אחד קדימה ובונות את כל קמפיין הבחירות שלהן סביב היו"ר שלהן (יש עתיד וקדימה בבחירות האחרונות הן דוגמאות לכך). תוסיפו לכך את החשש בימין מהיווצרותו של וואקום מנהיגותי עם פרישתו העתידית של נתניהו וקיבלתם את נפתלי בנט בתור הפנים החדשות של הימין. גם הסיסמא המרכזית והמפורסמת של הקמפיין של הבית היהודי – "בנט זה אח", תרמה בוודאי להתהוות דמות המנהיג של בנט. מנהיג אוניברסלי, עממי, כזה שמדבר בגובה העיניים. בנט מחזיק באמתחתו את כל תנאי הפתיחה לכך – גילו, שירותו הצבאי, עברו בהיי-טק, התפקידים אותם מילא בעבר כיועצו של נתניהו ובמועצת יש"ע (גם אם נסתיימו בטונים צורמים), השפה העכשווית בה הוא משתמש, מציבים אותו בקדמת הבמה עבור מצביעי ימין רבים.

ואם במצביעי הימין עסקינן, הרי שהאלטרנטיבות שעמדו בפניהם טרם ההגעה לקלפי היו מבטיחות פחות. עצם המיזוג בין הליכוד לישראל ביתנו לא מצא חן בעיניי ימנים רבים, כאלה שנרתעים מליברמן לדוגמא או עולים מחבר העמים שכעסו על כך שהוא בטוח כי קולותיהם נמצאים בכיסו בכל אופן. הסלידה ממפלגת השלטון התגברה בעקבות הפריימריז אשר העלה על נס דמויות כמו דני דנון ומירי רגב על חשבונם של בני בגין ומיכאל איתן. תוסיפו לכך את דימויה של הליכוד בתור מפלגה מסואבת, שבעה, מיושנת ומושחתת אל מול הרעננות והחדשנות של הבית היהודי. התוצאה המתקבלת הינה זליגת קולות רבים מהבית הישן אל הבית (היהודי) החדש. על אופציית ההצבעה עבור עוצמה לישראל אינני רוצה להרחיב את הדיבור מכיוון שבעיניי, למרות שלא עשיתי מחקר מקיף בנושא, מספר המתלבטים החילונים בין הבית היהודי לבין האחרונה בטל בשישים.

מגנט נוסף עבור מצביעים חילונים רבים ברשימתו של בנט הייתה איילת שקד. קודם כל, בגלל ההזדהות ותחושת הקרבה. חילונית, תל אביבית, בוגרת האוניברסיטה המקומית – מאפייניה של שקד תאמו לפרופיל הבוחרים אותם ניסו בבית היהודי להעביר לשורותיהם. מעבר לכך, היוותה שקד בעיני רבים את התשובה המוחצת לטענות שהופנו כלפי המפלגה מצד מתנגדיה, טענות אשר פירטתי קודם לכן ("נו אז מה אם אורית סטרוק היא מתנחלת משיחית מטורפת? יש לנו את איילת שקד"). אין ספק כי הכללתה של שקד ברשימת המפלגה (כמו גם גורמים מתונים נוספים כגון אורי אורבך) הטתה את הכף לא פעם לטובת הבית היהודי אצל מתלבטים חילונים רבים.

לגבי משמעותו של הנתון המפתיע שעלה בבדיקה, לפיו דווקא בריכוזים הגדולים של הציונות הדתית חלה ירידה (גם אם לא משמעותית) באחוזי ההצבעה עבור הבית היהודי, ניתן לשער כמה סיבות. ראשית, במקרה הזה התמודדותה של עוצמה לישראל השפיעה על חלק מהמתלבטים. הרטוריקה הקיצונית-גזענית של אריה אלדד ומיכאל בן ארי, אשר נבחרו לכנסת ה-18 מטעם האיחוד הלאומי, דיברה אל לא מעט בוחרים במגזר זה. שנית, הניסיונות לפנות אל מכנה משותף רחב הרבה יותר ולא להתמקד רק בנושאים הקרובים לליבם של המצביעים מהציונות הדתית, גרמו לחלקם להתרחק מהמפלגה. הסיבות הללו, לפחות בינתיים, הפכו את הבית היהודי ממפלגה סקטוריאלית הפונה לציבור מצומצם למפלגה הימנית השנייה בגודלה בכנסת (החלק היחסי של ישראל ביתנו מתוך המנדטים המשולבים עם הליכוד הינו עשרה מנדטים, פחות מה-12 של הבית היהודי), כזאת שמדברת לקהל גדול באופן משמעותי.

יהיו בוודאי כאלה, בייחוד מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, אשר יטענו כי כלל ציבור המצביעים נוטה ימינה ולפיכך אין זה מפתיע שהבית היהודי הצליח להכפיל את כוחו מהבחירות הקודמות. השוואה בין כמות המנדטים בהן זכו המפלגות השונות בבחירות הקודמות לבין כמות המנדטים בהן הן זכו בבחירות הנוכחיות, בחלוקה על פי שיוך לימין ולשמאל, דווקא יסתרו הנחה זו. בבחירות לכנסת ה-18 זכו מפלגות הימין (הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי והבית היהודי) ב-49 מנדטים. בבחירות האחרונות אותן מפלגות (כאשר הליכוד וישראל ביתנו רצו ברשימה משותפת והאיחוד הלאומי נבלע בתוך הבית היהודי) זכו ב-43 מנדטים. גם אם נכניס את המפלגות החרדיות ואת קדימה הנוכחית לקלחת, נקבל 65 מנדטים בבחירות הקודמות אל מול 63 מנדטים באלה האחרונות. הוויכוח יסוב בוודאי סביב שיוכם הפוליטי של יאיר לפיד וחבריו ל-יש עתיד, אך גם אם נניח כי מדובר במפלגה בעלת משנה ימנית כלכלית טהורה וכזו שלא ששה לקדם את התהליך המדיני עם הפלסטינים, לא ניתן לשייכה לימין ה-"קלאסי". כך שבסופו של דבר הטיעון אודות נטיית העם ימינה לא עומד במבחן המציאות.

אז האם נפתלי בנט הוא באמת אחיהם של החילונים? ימים עוד יגידו. בינתיים, בתקופה הקצרה שעברה מאז הבחירות, עושה רושם שכן. הברית המפתיעה עם יאיר לפיד וההתרחקות מהחרדים (שאף הרחיקו לכת עד כדי שליחת מכתבי נאצה) והרטוריקה הקולקטיביסטית והמאחדת בה הוא ממשיך לנקוט גם לאחר הבחירות מעידות על רצונו להפוך לנושא הדגל של מחנה הימין. בנט הוא לא בגין, כפי שבגין לא היה ז'בוטינסקי, אך במצב שנוצר, בו יש ריק מנהיגותי הן מבית והן בצד השני של המתרס האידיאולוגי, מעניין יהיה לראות האם יצליחו בנט וחבריו למפלגה לייצר המשכיות ולשמר, אם לא להגדיל, את הכוח הפוליטי בו זכו בבחירות האחרונות.

כל זה כמובן בהנחה שיש עתיד לא תנצח בבחירות הבאות ויאיר לפיד לא ייבחר לראש ממשלה. אז ניתן יהיה לבשר, כנראה, על מותה הסופי של האידיאולוגיה במחוזותינו.

מודעות פרסומת